Categories
בלוג

פריצה לאוהל בחוף כנרת

כשהילדים היו קטנים מידי פעם העמסנו את עצמנו ואת כל הציוד הנלווה ושמנו פעמינו לכנרת. ה"אמבטיה הצפונית" הייתה תמיד חביבה עלינו. טבע כמעט ללא נגיעת אדם, מים צוננים, יחד משפחתי – מה צריך יותר?

בפעם ההיא הגענו כהרגלנו ביום חמישי, אחרי סינון של חופים שהיו די עמוסים הגענו לחוף שתאם לנו, לא עמוס מידי בנופשים, עצים שמצלים, מים מתוקים, שירותים, מזנון קטן ממש מושלם. התמקמנו בשמחה והתארגנו לקומזיץ משפחתי של ערב. בריזת הערב של הכנרת הוסיפה נעימות מוזיקת הגלים המתנפצים הוסיפה לאווירה המשלמת, היה לנו ערב משפחתי מענג. 

למחרת התעוררנו לחוף עמוס בנופשים, אוהלים הוקמו ונגעו ממש ביתדות האוהל שלנו. עם ישראל בהמוניו על רוב צבעיו, מנגינותיו, מאכליו, על טפיו ונשיו חלקו עמנו פיסת חוף כנרת מופלא. הצטלמנו, שיחקנו, מידי פעם ירדנו להתרענן במי הכנרת העברנו את זמננו בנעימים. בחזרנו מאחד השכשוכים בכנרת נכנסתי לאוהל להוציא את המצלמה, היא לא הייתה, גם התיק שהייתה בתוכו לא היה, גם הארנק שלי על כל תכולתו כולל טבעות שהסרתי מאצבעותיי לא היה, גם הארנק של בעלי לא היה והכי גרוע האקדח שבעלי נשא בגלל עבודתו ושלא יכולנו להשאירו בבית בהתאם להנחיות מקום עבודתו לא היה! פרצו לנו לאוהל! במחשבה של אחרי מעשה נזכרנו בבחור שהיה כנטע זר בקרבתנו, בחור שנשכב בין האוהלים בקרבת האוהל שלנו, בחור שחזותו לא תאמה לנוף המשפחות שמסביבנו. רק בדיעבד הבנו שכוונתו לא הייתה נקייה.

האקדח שנגנב העמיד את מנהלי החוף והמשטרה על הרגליים. כל הרכבים שנוסעיהם תאמו את תיאור הבחור עוכבו ביציאה מהחוף ונבדקו ביסודיות. אנחנו שנדרשנו לעמוד עם השומרים ביציאה מהחוף כדי להצביע על הבחור במידה וימצא באחת המכוניות, הרגשנו בושה גדולה, בגללנו מעכבים רכבים שלא עשו דבר שכל חטאם שתיאור הבחור שפשע הוביל לעיכובם.

ואני תוהה הבחור שגנב כנראה רצה דברים שהיו לנו ולא לא היה. ואם היינו כולנו כמו משפחה אחת, בדאגה מתמדת לכל בני האדם, כל מי שיש לו נותן את העודפים שלו לטובת הכלל כך שלכל אחד ואחת יהיה מה שנדרש. האם גם אז גנבה הייתה בעולם?