Categories
בלוג

מבצעי ניקוי שכונתיים

אין לי ארץ אחרת, גם אם בגרותי בוערת. מרגישה שהעצמות בוערות בי, רוצות שינוי. שמעתי איש זקן חכם מספר על רעיון לאיחוד העם דרך השכונות, מלמטה, ולא מהשלטון. מבצעים קטנים של ביחד, הוא הציע. תתארגנו לכם ברחובות, אפילו תנקו ביחד את הרחוב, תשתו תה משותף אחר כך, ותראו מה יקרה. מה יקרה, חשבתי לעצמי בגיחוך. זו סתם מחשבה של איש זקן, הוא לא מכיר אותנו, את הדור החדש שצמח כאן, אנחנו לא בשביל דבר כזה.

הולכת לטייל עם הכלבה שלי כל בוקר, ותמיד מקווה שאת הצואה, כלומר הקקי שלה, היא תעשה במקום דיסקרטי מספיק, שלא אצטרך לאסוף אחריה, כי למי יש כוח לזה. בימים האחרונים התחלתי להשתעשע עם המחשבה של מבצעי הניקוי השכונתיים. באמת, הגינה הציבורית הפכה למחראה של ממש. כל בעלי הכלבים מגיעים לשם ומשאירים שלל חבילות שונות ומשונות. אף אחד לא אוסף את הצואה של הכלב שלו, ממתינים לו, לכלב, בקוצר רוח, והיידה הביתה. כמה נחמד היה אילו היינו מתארגנים ברחוב שלנו למבצע משותף כזה של איסוף קקי, חשבתי לעצמי. יש לנו ספסלים נחמדים בפינת הגינה, היינו שותים לנו תה אחר כך, מדברים קצת. סוף סוף הייתי מכירה אותם, בשמות, בפנים. היינו מחליפים מילה או שתיים כשחולפים זה על פני זה ברחוב. וואלה, זה מרגיש לי דווקא משהו שאפשר לעשות, ואם זה יתחיל לקרות בכל פינה בארץ, אז זה יכול להביא שינוי מטורף, כזה של חימום לבבות, של תיקון חברתי.

 הרחוב שלנו הוא רחוב של בתים פרטיים, זה לא קשה כל כך להצליח להכיר את כולם, אבל בכל זאת אנחנו בוחרים שלא להכיר, כי יותר נוח להתגדר בתוך המבצר שלנו, ולהוציא את השכנים מחוץ לתחום החיים ההכרחי. אולי יש משהו במילותיו של האיש הזקן והחכם, יודע משהו על נפש האדם. לא יודעת איך להתחיל את מבצע הניקוי השכונתי ברחוב שלי. בכל בוקר חושבת שממש כדאי כבר להתחיל, אבל דוחה את זה למחר-כך. אולי אתחיל מחר, אבל בעצם אולי עוד לא, גדול עלי.