Categories
בלוג

"וחשכה כאורה יאיר"

שנתי נדדה, לא מסיבות אישיות לשם שינוי. לפעמים מושגים כמו "משאל עם" זורקים אותי לקרשים ובאותה מידה מרגשים. האוטופיה, הציור שמולבש בדמיון שלי: שואלים את כל העולם ואז ילד קטן זועק את המשפט: "המלך הוא עירום" – נמשל לדברי הרב שלנו שאומר שאנחנו חיים בעולם מדומה. לא ממש מבינה כי עדיין מרגישה את עצמי "מולכת בכיפה" ובכל זאת כל הלילה נדדה שנתי למרות שאומרת: "היום הייתי עסוקה בדרך אל המלך". המלך שכבר קצת מכירה ואף מוקירה את הטריקים שלו ומבוכת היום המשיכה אל מורדות הלילה ואף הגדילה אותם לאין ספור. 

לקחתי ספר תנ"ך מקוצר שמכריז על עצמו כספר עזר ללומדי בגרות וגם לאנשים שרוצים להשכיל. חיפשתי שם, בן השאר, סיבות למריבות קדומות, שהספר מתבוסס – סליחה – מתבסס, על אי הבנות, קנאה, מרמה, שקר ומה לא. הלכתי לישעיהו, יש שניים  אך יש בכל זאת איזה קונצנזוס ביניהם.

"ותלד העלמה בן ששמו עמנואל", כשם אבי מולידי. לכן גם בספר וגם כמו שאבא שלי היה מספר מתוך גאווה על אותו עמנואל. מי היתה העלמה? אני עמוסה בפרטים, ולא זוכרת חלק מנבואת אחרית הימים. ובכן אותו עמנואל "חמאה ודבש יאכל", לפעמים היה מתגאה אבי ומספר שבעצם זו לא חכמה גדולה כל כך, כי חזון אחרית הימים מדבר על חורבן ולהיות עבד השם אינה שמחה גדולה אלא רשימות שעבר עד שהגיע להיות עבד השם, שהוא המבחן הגדול והקשה מכל. ובכן, באחרית הימים –  אחרית  משמעה חורבן מוחלט (טוטל לוס) – דבר לא ישאר, למעט העיזים והדבורים שאינן זקוקות לתנאים טובים, הן תשארנה ותמשכנה לתת חלב ודבש. "אלמנטרי ווטסון".

נחמה לא מצאתי, גם שום רמז לכלל הגדול של "ואהבת לרעך" לא היה שם. אחרי שהטענתי מחדש את הכלי, כי כל הלילה חיפשתי ישועה כהרף עין, שבדרך כלל אני מוצאת אותה בשיעור הבוקר של הרב שלי. עדיין בבוקר, חלשה עלי דעתי, ואחרי כל החיפושים פתחתי באקראי ואורו עיני מצאתי שם את "ואהבת לרעך" הנכסף, בכנס המדבר ובכנסים אחרים של בני ברוך, נשלח להצילני קליפ שבו ראיתי אהבת אחים הכי אמיתית, הכי מרגשת בעולם. אושר של חיבור, חיבוק, חיוך, אהבה חלוטה. הגורל הטוב שוב חייך אלי מקרוב.