Categories
בלוג

הכלבה ליבי

סיפור קצר על כלבה בשם ליבי. הכלבה שלי. לפני מספר שנים השכנים שלנו יצאו לטיול וביקשו שנשמור על כלבתם. אחד הילדים שלנו ממש נקשר לכלבה, עד כדי דמעות, ולמרות שלא תכננו אמצנו כלבה (אחרת), השם הנבחר הוא ליבי.

ליבי

חייב לומר שבתחילה, ליבי לא כל כך הייתה בליבי, לקח לא מעט זמן. היה לי קשה להכניס עוד משהו (או מישהו) שהוא לא ממש שייך לי לתוך חיי, אבל אהבה מנצחת הכל, וזהו שיעור מאוד חשוב שעברתי. מאוד כעסתי על ליבי בתחילת הדרך. היא הייתה עולה על שולחנות בחיפוש אחר אוכל, וכל ניסיון "לחנך" לא הועילו, וליבי, למרות שכעסתי, נזפתי וניסיתי להיות קשוח, תמיד החזירה אהבה, תמיד נכנעה, תמיד שמחה, תמיד קיבלה את החסרונות שלי…וכך לאט לאט נכנסה ללב שלי.

אני חושב שאני יכול לזהות את השינוי שלי לליבי. השינוי הגיע כאשר לקחתי אותה לחיסון, ובאותו מקום החיסון נרשם בתעודה שאני הבעלים של ליבי, שם למעשה נוצר החיבור, אולי החיבור הוא אגואיסטי משום שרק מה ששייך אלי אני דואג, וליתר פחות. בכל מקרה, מאז אני מרגיש על עצמי את השינוי, מקבל את הרצונות של ליבי, את הגבולות שלה, לדוגמה אם אוכל יהיה על השולחן ליבי תעשה מה שצריך בשביל להגיע אל האוכל, הרצון הזה יותר חזק ממנה, הפיתוי הוא גדול מאוד והיא לא יכולה להתנגד לו ולכן אני נמנע בלהכשיל אותה ולא משאיר אוכל על השולחן. דוגמה נוספת, אם ליבי עשתה את הצרכים שלה בבית, זו הייתה אשמתי שלא דאגתי לצרכים הבסיסים ולכן אין על מי לכעוס אלא על עצמי.

למדתי ועדיין אני לומד על עצמי דרכה. הכל התחיל שהכנסתי את ליבי לליבי ומאז הפכה "לשייכת" לי (חלק ממני, אגואיסטי לגמרי כבר אמרנו?), משתדל לכבד את רצונותיה, ליבי התנהגה כמו לב (כלב) לפי המשפט "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י יב), למרות התנהגותי השלילית היא תמיד המשיכה באותה קו של אהבה, חיבור ושמחה.

אולי כך אנחנו צריכים להתנהג עבור כל העולם – דומם, צומח, חי או בני אדם. אם הם יכנסו לליבנו רק אם נקבע שהם שייכים לנו, שאני לא יכול להתקיים בלעדיהם, שאני תלוי בהם ואז אולי נתחיל להתחשב, לאהוב כמו ליבי, כמו לב אחד גדול.