Categories
בלוג

אוניברסיטאות מהבית

לעבוד מהבית כמרצה באוניברסיטה זה אומר להבין איך להפוך את הסטודנטים למשתתפים פעילים בשיעור למרות שכל אחד מאיתנו נמצא כרגע בביתו והם יכולים לבחור האם להפעיל מסכים ולהראות את עצמם או שאת כל העבודה יעשה המרצה. מסתבר שזה לא פשוט בכלל והרבה מרצים מתלוננים שהתחושה אינה אותה תחושה כמו בימים של טרום קורונה. מחכים כבר לאישור שיחזירו את הקמפוס לפעילות מלאה ושיוכלו לחזור לשליטה ויזואלית ומנטלית על הסטודנטים. למזלי, אני מתחבר לזום כמו מכסה לסיר. מצליח לגרות את הסטודנטים לדיונים סוערים ולהשתתפות מלאה, והשיחה גולשת להרחבת ידע מעל ומעבר לחומר הנדרש.

הזום להערכתי הוא צעד ראשון לקראת שינוי בתפיסת הלימודים ומקצועות רבים יוכלו להילמד בעתיד רק כך. סטודנטים לתארים גבוהים המתקשים להגיע פיזית לשיעורים, יכולים להשתלב ביתר קלות בשיעור תוך כדי יום העבודה שלהם מבלי להפסיד יותר מדי ומבלי להיאבק על הזכות לרכישת תואר תוך כדי השתלבות במעגל העבודה. נכון שזה מצריך מהמרצים לצאת מגדרם הרגיל ולמצוא את הדרכים לשלהב ולרתק את הסטודנטים, ויתכן שכדאי לתת לנו קורסים מעודכנים במשחק מול מצלמה כדי לרכוש כלים אלו, אבל התוצאות להערכתי יהיו משמעותיות.

עתיד האוניברסיטאות ישתנה בהתאם. סטודנטים יוכלו לבחור מרצים בתחומים השונים לפי המיומנות והרהיטות של המרצה, בלי תלות באוניברסיטה בה הם מלמדים. אם עד היום פרופסורים היו גאים בכך שהחלק של העברת החומר לסטודנטים זניח עבורם ביחס לעבודת המחקר שלהם, אז לא רחוק היום שבו הם יאלצו להתמודד עם מציאות בה מהות עבודתם תהיה תלויה ברצון הסטודנט ללמוד אצלם. יתכן ומשרות יופרדו בין מרצים שיהפכו למומחים בעלי שם בהעברת קורסים בזום ואלו שיתמקדו במחקר, אולי הצבת התנאי לכל חוקר ללמד כחלק מהמקצוע לא נכונה במהותה. לא כל חוקר טוב הוא בהכרח מרצה טוב ובטח ובטח שלא בעידן הזום. על כל אוניברסיטה להגדיר היטב מהם יעדיה ולשים את תשומת הלב על השגת היעדים הללו. משובים של סטודנטים מראים לא אחת חוסר שביעות רצון מהמרצים באוניברסיטאות ואנו לא מרימים את הכפפה. הקורונה פותחת לנו פתח לשינוי ועלינו לקבל אותו ואכן להשתנות.